הגדרות בחימום ובישול מים

שלום וברכה בראשית הדברים, ברצוננו להתנצל על האיחור היחסי במשלוח התשובה, שכן אנו עסוקים עד למעלה ראש, כמעט ללא הרף, במתן תשובות בכתב ובע"פ לשאלות הלכה למעשה ממש, שחלקן אינן סובלות דיחוי כלל, ולא היה סיפק בידינו להתפנות להשיב על שאלתכם עד כה. ולגופה של שאלה, הנה ציינתם למש"כ בס' 'טל-אורות' (לרבי יוסף ן' ג'וייא, על המרדכי, מלאכת האופה): "ומהר"י חאגיז בעץ החיים במלאכת הבישול כתב וז"ל: וקשה דכל מבשל עושה שינוי בדבר המבשל או מרפה או מחזק, אבל במבשל מים מה שינוי עשה, וי"ל דמתרפין ומתחזקין המים ע"י בישול, ומש"ה הוא דחייב, ע"כ". והסמכתם לזה גם את מה שנזכר בדרשות הר"ן (הדרוש הרביעי, בתו"ד) וז"ל: "ההקדמה השלישית, שהענין כאשר קיבל צורה אחת, גם כי תסתלק הצורה ההיא מן הדבר ההוא, שיקבל הדבר ההוא הצורה ההיא שנית יותר בקלות במעט פעולה, וזה מבואר נגלה, כי המים כשהוחמו וקיבלו צורת החום, גם כי נתקררו יקבלו החום שנית יותר בקלות, מפני שהחום הראשון חלחל ודקדק חלקיהם, ולכן יקבלוהו שנית בקלות יותר, ובייחוד כאשר לא עמדו בקרירותם זמן רב" וכו'. אלא שבדבריו לא נתבאר להדיא שהמים 'מתרככים' או 'מתרפים' בבישולם, אלא רק שאם כבר התחממו והתבשלו פעם אחת "וקיבלו צורת החום" הם מתחממים שוב יותר בקלות ובמהירות "מפני שהחום הראשון חלחל ודקדק חלקיהם". ועי' באג"ט (מלאכת האופה, ס"ק יט או"ק יב, וס"ק כט או"ק ג) שכבר כתב מעצמו דברים דומים לזה בדין בישול אחר בישול בלח. ויפה כתבתם, כי אנו כמאמינים בני מאמינים בקדושת התורה ומוסריה מקבלים את דברי הראשונים והקדמונים כהווייתם, ללא כל עוררין, וכאשר אנו מוצאים שנחלקו הראשונים אם יש בישול אחר בישול בלח או לאו ברי לנו כי אלו ואלו דברי אלוקים חיים, הן אם אנו מבינים זאת והן אם איננו מבינים, וכמובן שאנו גם מכריעים בשאלות אלו להלכה אך ורק לפי כללי הפסיקה המקובלים בידינו, מבלי לערב בהם כל שיקולים והסברים מדעיים. / עם זאת, לגבי מה שביקשתם לברר אם ידוע על הסבר פיזיקלי מציאותי לתהליך של ריכוך וריפוי המים, התשובה לכך היא אכן חיובית. גם בשפה המקצועית המקובלת כיום יש מושג שנקרא 'ריכוך מים', לשם הסרת מינרלים מומסים המצויים במים שאובים ממקורות טבעיים, כאשר 'מים קשים' הם מים המכילים כמות גבוהה של מינרלים שכאלה, כמו סידן, מגנזיום, ברזל תלת-ערכי, גופרית, מימן פחמתי ועוד, ו'ריכוכם' מתבצע באמצעות הפחתת המינרלים המומסים הללו. לא כאן המקום להתייחס לדרכים המקובלות כיום ל'ריכוך מים', באמצעות מכשירים ביתיים להגברת יוני הנתרן במים, שאינן מעניננו כעת. אלא נתמקד במה שנוגע ל'ריכוך מים' באמצעות חימומם. בתהליך של חימום מים מתבצעות למעשה שתי פעולות שניתן לכאורה להחשיבן כריכוך של המים והרפייתם. האחת היא שנפח המים הולך וגדל, בעוד שהמים הולכים ומתרככים כביכול ונעשים קלים יותר, כפי שרואים בסופו של תהליך כאשר המים מגיעים לרתיחה בטמפרטורה שבסביבות 100 מעלות צלזיוס (תלוי כמובן ברמת לחץ האוויר במקום, שלפיה משתנית נקודת הרתיחה המדוייקת של המים), שהאדים מתפשטים ויוצאים החוצה מן המים. והשניה היא שכתוצאה מחימום המים ובישולם נמסים חומרים ומינרלים שונים, שחלקם מתערבים והופכים להיות לחלק מהמים וחלקם האחר שוקע כידוע בתחתית הכלי ועל דפנותיו. לאחר שהמים מתקררים הם כביכול חוזרים ו'מתקשים' בהדרגה, הן בשל הנפח שלהם ההולך וקטן וחוזר לגודלו הטבעי והן בשל חלק גדול מהמינרלים שחוזרים לתוך המים וגם מתקשים מחדש. / מכאן ואילך, יש עוד כמה וכמה נקודות מציאותיות נוספות, שמי שירצה יוכל אולי להשתמש בהן, כהשערות עכ"פ, להסבר דיעות הראשונים וגדולי הפוסקים בנוגע לבישול מים בשבת. ה'ריכוך' של המים, הן כתוצאה מהגדלת הנפח שלהם והן כתוצאה מהמסת החומרים והמינרלים השונים, מתחיל כבר במידת חום שהיא למעלה מחום שהיס"ב, וגם בין החומרים עצמם יש הבדלים מסויימים במידת החום שממיסה אותם, כך שיתכן שהם נעים בין שיעורי יס"ב לחומרא לבין השיעור שבוודאי היס"ב, ובנוסף על כך יש חלקים בתהליך שנשלמים רק עם רתיחת המים או קרוב לכך, דבר שיכול להתאים לשאלה אם יש איסור בישול נוסף של מים שכבר התחממו בוודאי בחום שהיס"ב כדי לקרבם לרתיחה. גם התופעות המתרחשות במים לאחר שהם מתקררים יכולים אולי לספק הסבר למחלוקת אם יש בישול אחר בישול בלח, מה גם שתהליכי 'התקשות' המים לאחר שנפסק חימומם מתרחשים כאמור בהדרגה, הן בהקטנת הנפח והן בהתקשות חלק מחומרים המומסים, והם יכולים אולי להתאים למחלוקת אם יש בהם בישול אחר בישול רק לאחר שנצטננו לגמרי או גם לאחר שכבר אין היס"ב, ואין כאן המקום להרחיב עוד בזה. בברכת הצלחה רבה