הכשרת כף בשרית שבחשו בה בסיר חלבי שהתבשל באינדוקציה

שלום וברכה אנו מתנצלים מראש הן על העיכוב הקל במשלוח התשובה והן על התשובות הלא מושלמות שנשלחו בטעות באמצע כתיבתן. השאלה שאלת חכם ששאלת היא אכן שאלה מעניינת מאוד, שכן בדרך-כלל אנו מורים שכלים שבלעו בבישול על-ידי האור/אש, כמו בבישול על-גבי כיריים של גז, אין להכשירם ולהגעילם במים שהורתחו בכיריים אינדוקציה, שהם נחשבים לכאורה כמים שנתבשלו בחמה או בחמי טבריה, ועל יסוד מה שנפסק בשו"ע (או"ח, סי' תנב ס"ה): "אין מגעילין בחמי טבריה אפי' כלים שדינם ככלי שני מפני שאינה תולדות האור, דכבולעו כך פולטו, מה בולעו ע"י תולדות האור כך פולטו ע"י תולדות האור", אבל כלים שמלכתחילה בלעו מבישול בכיריים אינדוקציה ניתן בוודאי להכשירם ולהגעילם גם במים שהורתחו באינדוקציה, כמש"כ הרמ"א (שם): "מיהו אם נשתמש בו רק במי טבריה מגעילו בהן". הרחבה נוספת על כך תוכל למצוא בקבצים המצו"ב: 1. הבטאון החודשי של המכון לחודש ניסן תשפ"א, שם התפרסם מאמר מקיף על השימוש באינדוקציה, כולל התייחסות לפרט זה. 2. תשובה הלכתית מאת ראש המכון הגרא"מ הלפרין אודות שימוש בקומקומים מיוחדים לשבת, אשר בהערה האחרונה שם יש גם התייחסות ישירה לשאלה זו. 3. הבטאון החודשי של המכון לחודש מנ"א תשפ"ג, שם בעמודים 12-14 התפרסמה תשובה הלכתית על שאלה זו ממש. 4. הבטאון החודשי של המכון לחודש סיון האחרון, שם בעמודים 22-24 התפרסמה תשובה הלכתית נוספת בנושא זה. / אמנם השאלה שאתה שואל יש בה מן החידוש, שכן מדובר בכף בשרית שהשתמשו בו בעבר גם לבישול שעל-ידי האור/אש, בהכנסתה ובחישה בה בכלי ראשון שעל-גבי כיריים של גז, כך שבליעות טעם הבשר שבה נבלעו גם בתולדות האור, ואילו הפעם השתמשו בה בטעות בכלי ראשון חלבי בעודו מתבשל על-גבי כיריים אינדוקציה, ובלעה טעם חלב מבישול בחמה או בחמי טבריה שאינן כתולדות האור. ומעתה יש מקום להסתפק שמא די לו לכלי שכזה בהגעלה במים שהורתחו בכיריים אינדוקציה, שכן כדי להפליט את טעם החלב הבלוע בו די במים אלו, דכבולעו כך פולטו, ושוב לא איכפת לנו אם טעם הבשר הבלוע לא ייפלט לגמרי בהגעלה זו. כיוצא בזה ממש יש להסתפק לדעת הסוברים שבליעות של בשר וחלב גם בזא"ז דינן כ'איסורא בלע', שאם הן נבלעו בכלי על-ידי האור/אש ממש שלא באמצעות מים או רוטב (כגון בצליה או באפייה יבשה וכיו"ב) צריך ליבון חמור כדי להפליטן מן הכלי ולהכשיר אותו, אשר כבר נחלקו הפוסקים בעיקר דין זה, שלפי דעת שו"ע הרב (או"ח, סי' תנא סי"ג, בהגהה) והחוו"ד (יו"ד, סי' צג, ביאורים סק"ב, בתו"ד, בדעת הרשב"א) יש לדון כלי שבלע בליעות של בשר וחלב בזא"ז ולא בבת אחת כ'היתירא בלע', שבכל ענין סגי ליה בהגעלה אפי' אם היה תשמישו על-ידי האור, וכן נראה גם מתו"ד הנקה"כ (יו"ד שם, ע"ד הט"ז בסק"ב), אבל לדעת הפמ"ג (או"ח, סי' תסא, בא"א סק"א) רק כלי הבלוע מבליעות של בשר לבד או מבליעות של חלב לבד דינו כ'היתירא בלע', אבל אם הוא בלוע משניהם אפי' בזא"ז דינו כ'איסורא בלע', שאם בלע על-ידי האור ממש צריך ליבון חמור, ועי' בשד"ח (אסיפת דינים, מערכת ה, אות יז) שהביא בזה עוד דיעות לכאן ולכאן. ולאור האמור לעיל יש לדון בדעת המחמירים שהוא צריך ליבון חמור, האם כאשר השתמשו בו למשל לבשר על-ידי האור ממש ולאחר מכן חזרו והשתמשו בו לחלב באמצעות רוטב ניתן להסתפק בהגעלה ברותחין על-מנת להפליט עי"ז מן הכלי את בליעות החלב שנבלעו באמצעות רוטב, ושוב אין צורך בליבון חמור. / שאלות אלו כרוכות למעשה בכמה וכמה שאלות וספקות הלכתיים יסודיים, שנציג אותם בתמציתיות ובקצרה ממש: האם אמרינן חנ"נ גם במה שבלוע בכלים, כגון שהכלי היה בלוע בבשר ואח"כ נבלע בו גם חלב, שנחלקו בזה הראשונים, ויעויין בזה בדברי הרמב"ן (חולין צז:) והרשב"א (חולין שם; תוה"א, ב"ד, ש"א) ובמש"נ בדברי המחבר בשו"ע (יו"ד, סי' צח ס"ה) והרמ"א (שם) והט"ז (שם, סק"ח) והש"ך (שם, סקכ"א). ואם אמרינן ביה חנ"נ הרי קיי"ל ד'אפשר לסוחטו אסור', ועפ"י מש"נ בשו"ע (שם, סי' קו ס"א) ובדברי הרמ"א (שם). ויש לדון אם גם בהגעלה שמפליטה את החלב מן הבשר אמרינן הכי. ואפשר דתליא אם נקטינן שהחתיכה נשארת באיסורה גם אם נפלט ממנה כל החלב או רק משום דחיישינן שלא יצא ממנה כל החלב הבלוע בה, ויעויין בזה בדברי התוס' (חולין קיב. ד"ה תרי) והרשב"א (חולין צז: ובתוה"א ב"ד, ש"א), ובמש"כ הש"ך (שם, סי' קה סקי"ז) ומה שדנו הפוסקים בדבריו ונחלקו עליו, ואכמ"ל בכל זה. ומ"מ אם בליעת החלב בכף התרחשה כאשר היא כבר לא היתה בת יומה אין מקום לכל האמור. ונראה לכאורה דבכה"ג אין כל סיבה שלא תועיל ההגעלה במים שהורתחו באינדוקציה כדי להפליט באמצעותה את החלב שנבלע בה כתוצאה מבחישה בכלי ראשון המתבשל על-גבי כיריים אינדוקציה. במקביל, יש אכן מקום להכשיר אותה גם על-ידי ליבון קל בתוך תנור אפייה, כאשר שיעור חום זה לכתחילה עכ"פ הוא שיהא קש נשרף עליו מבחוץ, כמבואר בדברי הרמ"א (או"ח, סי תנא ס"ד), וכמש"כ בבאה"ג (שם) דר"ל שאם ישימו עליו קש מצד חוץ ישרף הקש מכח הליבון. ועי' בשו"ע הרב (שם, סט"ז, סי"ט, וסל"ח במוסגר) דמעיקר הדין שיעור ליבון קל הוא שאם יגע אדם בצידו החיצון של הכלי תהיה היס"ב, אך מ"מ העולם נהגו להחמיר בזה לחמם הכלי עד שיהיה קש או חוט נשרף מצידו השני. ופשוט ללא כל ספק שבהכשרת הכף בתוך תנור אפייה שיחממו אותו במידת החום המקסימלית, שהיא כ-250 מעלות צל', למשך כ-20 דקות, תגיע הכף לשיעור זה של ליבון קל לכתחילה. ההבדל בין שתי דרכי ההכשרות הנזכרות הוא, שאם יגעילו את הכף בתוך מים שהורתחו בכיריים אינדוקציה היא תישאר בחזקת בשרית, שכן ההגעלה לא תועיל אלא רק להפליט ממנה את כל טעם החלב שנבלע בה, ואילו אם יכשירו אותה באמצעות ליבון קל בתנור אפייה היא תוכל לשמש לאחר מכן ככף פרווה או שיוכלו להחליט אם לייעד אותה מכאן והלאה לשימוש בשרי בלבד או לשימוש חלבי בלבד. למרות שמן הדין אין כל צורך לעשות כן, יש אולי מעלה והידור הלכתי, מכמה סיבות, לשלב את שתי דרכי ההכשרה, להגעיל תחילה את הכף במים רותחים על הכיריים אינדוקציה, ולאחר מכן גם ללבן אותה ליבון קל בתוך תנור אפייה, כאשר דינה של הכף לאחר מכן יהיה כמובן כאמור לעיל לגבי הכשרה בליבון קל, שהיא תוכל לשמש מכאן והלאה לפרווה או לבשרי או לחלבי כפי בחירתכם. בברכה מרובה