הנחיות הכשרה לפסח

שלום וברכה א. יש להורות להם לנסות להשתמש בחומרים ממיסי שומנים, כמו סנט מוריץ וכיו"ב. אם עדיין לא יורד הכל, הרי שאם אין בזה ממשות א"צ לחוש טפי, כמש"כ המ"ב (סי' תנא סקכ"ב) על יסוד דברי הט"ז (שם, סק"ו), אבל אם יש לזה משהו של ממשות אין לזה עצה רק בליבון קל, כמבואר בשו"ע (שם, ס"ג). ב. אנחנו סבורים בכלל שהכשרת שיש לא נעשית בדרך-כלל כדין, מכמה סיבות, ולכן בכל מקרה חייבים לכסות אותו, וממילא אין כ"כ נפ"מ לגבי ההכשר, שהוא רק כ'מנהג אבותינו בידינו' ותו לא, ואולי גם עוזר לרווחא דמילתא לחשש של הצטברות רטיבות מתחת לכיסוי השיש. אנו נוהגים להורות כי עדיף לכסות את השיש היטב מבלי להכשירו תחילה מאשר להכשירו ולא לכסותו, והמקפיד על שניהם תע"ב. קיבלתם מן הסתם אמש את הגיליון החדש של הבטאון החודשי של המכון 'אספקלריה'. אם תעיינו שם במדור 'על משמר ההלכה' תמצאו כו"כ תשובות המסבירות את עמדתנו זו בהרחבה. ג. לפגום את החמץ באופן שיהיה פסול מאכילת כלב היא בהחלט עצה טובה למקומות שקשה להגיע לשם ולבערו, והדבר מועיל בוודאי לפירורי חמץ וכיו"ב. אבל חשוב לדעת כי לעיתים הפגימה היא רק חיצונית, וניתן לשטוף החמץ והוא יהיה ראוי לאכילת כלב (ואולי גם אדם), וממילא באופן זה אין די בכך, ולכן צריך לוודא שפוגמים אותו באופן ששוב כבר אינו ראוי כלל לאכילת כלב. אין לנו מידע ספציפי על חומרים ורעלים מסוימים. אך כדאי לכתוב שככל שמדובר בפירורים, לאו דווקא קטנים מאוד, הרי ששפיכת אקונומיקה או כל חומר רעיל אחר עליהם בוודאי פוסלת אותם מאכילת כלב. אבל באשר לפגימת חתיכות גדולות יותר של חמץ צריך לוודא ולהעריך שהחומר והכמות של החומר הרעיל והפוגם הם כאלה שפוגמים את החמץ לגמרי ולא רק בצורה חיצונית שניתנת לשטיפה. בהצלחה רבה ובברכת פסח כשר ושמח /