נסיעה בשבת במעלית המוזמנת ע"י גוי לצורך מניעת בדידות
שלום וברכה לרבני המכון שליט"א, ובראשם הרב הגאון ר' אברהם משה הלפרין שליט"א.
ברצוננו לשאול האם יש אופן להתיר לזוג קשישים להשתמש בשבת במעלית רגילה, על ידי גוי שיפעיל עבורם את המעלית לחלוטין וישים ידו על החיישנים, כך שהם לא יעשו שום פעולה בגופם.
חשוב להדגיש כי מבחינה פיזית הם יכולים לעשות את המאמץ ולעלות במדרגות, אך מחמת הקושי והעייפות הם החליטו שלא להתאמץ ובוחרים להישאר בביתם ולצאת רק לבית הכנסת. החלטה זו מונעת מהם לבקר את בניהם ונכדיהם, והבדידות שנוצרה משפיעה עליהם לרעה באופן פסיכולוגי קשה.
האם במצב כזה, כשהם יכולים להתאמץ אך בוחרים שלא, יש מקום להתיר את הדבר מטעם שבות דשבות במקום מצווה או צער, או שמא יש לחוש לאיסור אמירה לעכו"ם וזילותא דשבת? נשמח לקבל את חוות דעתכם.
בברכת חג שבועות שמח וקבלת התורה בשמחה,
מוקירם ומכבדם,
אברהם ח. הררי
כולל דרשו, מקסיקו
תשובת רבני המכון:
שלום וברכה
ראשית, חשוב להדגיש כי השפעות הנוסעים על פעילות המעלית אינה מסתכמת ומצטמצמת אך ורק בהזמנת המעלית ולחיצה על הקומה הרצויה, וגם לא בחיישנים הממוקמים בפתח המעלית, באמצעות וילון פוטו-אלקטרי/טור תאים. ההשפעה של כל אחד מנוסעי המעלית הן בעלייתה והן בירידתה היא גם על מתקני השקילה הדיגיטליים הממוקמים במעלית, על המידע המועבר משם למחשב ועל ה'פקודות' הניתנות בעקבות כך על פעילות המעלית, הכל בהתאם למשקל הנוסעים, ומעבר לכך כל אחד מהנוסעים משפיע בכובד משקלו על כל הפעילות המתרחשת במעלית, הן בהשפעה על האנקודר ועל מערכות הבקרה הנוספות, וכן על כל ה'פקודות' ותוצאותיהן המתקבלות דרך המפסקים/אינדוקטרים הממוקמים לכל אורך פיר המעלית, כאשר כל ההשפעות הללו מתבצעות על-ידי הנוסעים עצמם בגופם ובכובד משקלם, ועוד כיוצא בהנה, כאשר גם אם יתלווה אליהם נכרי בנסיעה במעלית הוא לא יעשה זאת במקומם, כך שלא מדובר רק על שבות דשבות.
שנית, למען האמת לא כ"כ הצלחנו להבין את הצורך הגדול שבדבר, שאתם מגדירים אותו כ"מקום מצווה או צער", למרות שהם יוצאים מביתם בשבתות ובחגים לבית-הכנסת, וגם אם הם נמנעים מסיבות שלהם, של עצלות או של קושי, לצאת יותר לבקר את בניהם או נכדיהם ולרדת ולעלות לשם כך במדרגות, הרי לכאורה אין כל מניעה שהבנים או הנכדים יבואו אליהם לבקרם, מה גם שכל ה'בדידות' הזו כביכול, שהם גוזרים על עצמם מרצון, היא רק בשבתות ובחגים ולא בכל ימות החול.
אמנם מאחר שאיננו מכירים את הסיפור מקרוב ואת הנפשות הפועלות, ואין לנו את הכלים לקבוע אם אכן אין בכך איזשהו צורך רפואי ו/או נפשי, ומה מידת צורך זה כדי להתיר עבורם איסורי שבת, איננו רוצים להחליט בדבר ולהכריע לכאן או לכאן, ואנו מסתפקים בהצגת הנתונים והתהיות, בעוד שאת ההחלטה יקבלו רבני המקום המוסמכים, החרדים ויראים לדבר ד', המכירים זאת מקרוב יותר.
בברכת חג שמח ושבת שלום ומבורך
/