הוספת מים למיחם ביו"ט שחל בע"ש באופן שלא ירתחו קודם השבת

שלום וברכה נשתדל להשיב בקצרה ככל האפשר, בתקווה שהצלחנו אכן להבין נכונה את השאלה. ראשית, יש להדגיש כי הצורך להשתדל שהמים יתחממו ככל האפשר ביו"ט עצמו קודם השבת אינו רק מחשש 'שהיה' בשבת, או מהחשש שמא צריכת המים בשבת תמהר את חימומם ובישולם, כפי שהזכרת וכאשר נתייחס לזה בהמשך, אלא היא נדרשת כדי לאפשר את הוספת המים ביו"ט עצמו על סמך עירוב תבשילין, ועפ"י מש"כ המג"א (ר"ס תרכז) שלא התירו לבשל ביו"ט לצורך שבת על סמך עירוב תבשילין אלא רק באופן שיהיו התבשילים (ובנדו"ד המים החמים) ראויים מבעו"י בזמן דאיכא למימר ד"הואיל ומיקלעי ליה אורחים חזי ליה", ועפ"י מה שכתבו התוס' (פסחים מו: ד"ה רבה) אליבא דרבה, וכן הסכימו להלכה החמד משה (שם, סק"א) והשו"ע הרב (שם, ס"א) והחיי"א (כלל קכ, בנש"א סוסק"א) והישוע"י (שם, סוסק"א), ועי' במש"כ בזה המ"ב (שם, סק"ג) ובביאה"ל (שם ס"א, ד"ה וע"י עירוב). ובאשר לחשש מהירות וקירוב חימום ובישול המים הנותרים במיחם בשבת עצמה בעקבות מזיגת וצריכת מים ממנו הרי שמעיקר הדין יש בהחלט מקום להקל בכך מכמה סיבות: א. הסברא לחוש שצריכת המים מהמיחם בשבת תגרום לקירוב חימומם מחום שהיס"ב לחום גבוה יותר תלויה כידוע בשתי שאלות יסודיות, האחת האם מים שהוחמו ונתבשלו עד לחום שבוודאי היס"ב דינם כמים שנתבשלו כמאכל בן-דרוסאי או כמבושל כל צרכו, והשנייה אם יש איסור בישול בדבר שנתבשל כמאכל בן-דרוסאי לקרבו לבישול כל צרכו, כאשר שתי השאלות הללו במחלוקת הן שנויות. ב. ההנחה הפשוטה כי ככל שצורכים מים ממיחם חשמלי וממעטים את תכולת המים שבו המים שנותרו ממהרים להתחמם ולהתקרב לרתיחה, אינה פשוטה כלל ועיקר, שכן למרות שמצד אחד על גוף החימום לחמם עתה כמות פחותה של מים, אבל מצד שני מאחר שצרכו מים חמים מאד מתוך המיחם הרי נכנס במקומו אוויר קר יותר, ולא ניתן לקבוע מסמרות ולהכריע באופן מוחלט בשאלה מציאותית זו, שהיא תלויה בכמה וכמה גורמים ותנאים סביבתיים, למשל: בגודל המיחם, בכמות המים שהיו בו קודם הצריכה, בכמות המים שנצרכה, בכמות המים שנשארו במיחם, ברמת הבידוד של המיחם הספציפי לשמירת החום, ובעיקר במזג האוויר והטמפרטורה הסביבתית במקום בו נמצא המיחם, כך שאין זה ברור כלל שצריכת המים תזרז את בישול המים לטמפרטורה גבוהה יותר, ואדרבה לעיתים יתכן כי יקרה ההיפך, ובמיוחד במיחמים ביתיים מהודרים, הפועלים במצב 'שבת' באישור הלכתי מוסמך, באמצעות גוף חימום בהספק נמוך לשמירת חום בלבד, כאשר התרמוסטט מבוטל לגמרי ואין כל אפשרות של הרתחת המים בשום סיטואציה שהיא. ג. גם אם הדבר יקרה הרי שזה לגמרי לא ברור שתוצאת פעולה זו מתייחסת למי שצורך מן המים, שכן מבלי להיכנס לפרטי ההגדרות, האם ההגדרה המדוייקת של פעולה הנחשבת כמעשה ולא כגרמא היא אכן כש"זה מתחיל מיידי וגם ישירות ולא כתוצאה צדדית", הרי שבנדו"ד יש לנו לדון בכלל איזו פעולה במים הנותרים עושה זה שמוזג מים מן המיחם, שמכוחה היה לנו לייחס את קירוב חימום ובישול המים אליו, כדין 'מגיס' וכיו"ב, במידה ויש לחוש לכך, דבשלמא כאשר דנים על צריכת מים ממיחם שגורמת למים במדיד (צינורית המדידה) שאולי לא נתבשלו כל צורכם להתערב בתוך מי המיחם ולהתבשל, מכח מה שנקרא 'חוק כלים שלובים', יש לדון שמוזג המים פותח להם דרך חדשה להיכנס לתוך המיחם, והר"ז כ'בידקא דמיא', דבכח ראשון חשיב כמעשה, משא"כ בנדו"ד הרי אינו עושה כלום במים הנותרים, ואפשר שאינו נחשב אלא כ'מניעת המונע', שבפעולתו אינו אלא מסלק את המים העודפים, שאותם הוא צורך ומוזג לעצמו, שהם כביכול המונעים והמפריעים למים הנותרים להתבשל ביתר מהירות, וכבר כתב בדומה לזה בשו"ת מנחת-יצחק (ח"ג, סי' קלז, ד"ה ועוד יש להוסיף) יעויי"ש. אלא שאולי יש לדון מצד שכתוצאה ממזיגת המים על-ידו הוא מוריד את כמות ומפלס המים שבמיחם ומקרב את המים הנותרים לגופי החימום שבתחתית המיחם. ומ"מ נראה מכח כמה סברות שניתן להתייחס לזה עכ"פ כגרמא. וכבר דנו בחלק מהנקודות שהעלינו בס' שש"כ (פ"א, הע' קי והע' רכא; פכ"ג הע' עג) ובס' 'ארחות שבת' (ח"א, פ"א סי"ז והערות ל-לא; פ"ב הע' לט) ואכמ"ל. מצו"ב גם הבטאון החודשי של המכון לחודש סיוון תשפ"א, שם בעמודים 16-17 התפרסמה תשובה הלכתית בנושא דומה קצת. עם זאת, הלכה למעשה, מי שמחמיר לחוש לכך תע"ב, ועליו להשתדל להוסיף מים למיחם ביו"ט שחל בע"ש מוקדם ככל האפשר, גם בשל הסיבה שהזכרנו בתחילת הדברים, ועדיף לעשות זאת בכמה פעמים במשך היום, החל מבוקר החג, ולא בפעם אחת, על-מנת שהמים יצליחו להתחמם באמצעות גוף החימום של שמירת החום עד לרמת החום המירבית שאליה ניתן להגיע במיחם. בברכת חודש טוב ומבורך