חימום בורות טבילה במקווה בשבת

אנו מתנצלים מאוד על האיחור במשלוח התשובה, עקב העומס הרב של שאלות דחופות המשחרות לפתחנו דבר יום ביומו, כאשר איננו מספיקים להדביק את הקצב ולהשיב לכולם, עד שהיום אמרנו דלאו אורח ארעא לאשתהויי כולי האי, ומפני כבודם של השואל ושל משלחו חשנו להשיב אתכם דבר, כדלהלן: 1. אנחנו מניחים בוודאות גמורה כי כב' הרב שליט"א שבשמו שאלת מכיר היטב את כל הדיעות בהלכה, הן בנוגע לעצם רחיצת כל גופו בחמין בשבת, והן באשר לרחיצה במים שהוחמו בשבת עצמה אפי' בהיתר, כולל הדיונים ההלכתיים אם גם מים שהוחמו בשבת באופן אוטומטי ללא כל מעשה חימום דינם כמים שהוחמו בהיתר שאסור לרחוץ בהם אפי' אבר אחד (על יסוד דברי המג"א סי' שכו סק"ו והגרעק"א שם ע"ד המג"א בסק"ד), והאם גם טבילה היא בכלל גזירה זו (על יסוד דברי הק"נ שבת פ"ב סי' כב אות ק ובשו"ת נובי"ת או"ח סי' כד, שהו"ד במ"ב שם סק"ז ובשעה"צ סק"ה), ואין לנו מן הסתם מה לחדש בעניין זה. וראה עוד להלן בסעיף 3. 2. החשש אותו העליתם אכן קיים, לא כ"כ בגלל עצם עליית מפלס המים ותזוזות באזור הרגש, אלא בעיקר בשל ההשפעה על הרגש/תרמוסטט שבעקבותיה יתכן בהחלט שתנועת הטובלים בתוך המים תגרום להפעלה מחודשת של גוף החימום הלוהט שברדיאטור, כדלהלן. בזמן שאין תנועה גדולה של טובלים במקווה, כמו למשל בשעות הבוקר המוקדמות, כאשר חלקם התחתון של מי המקווה קרים יותר באופן די משמעותי מחלקם העליון, כטבעם של מים חמים שהם קלים ומתפשטים יותר לעלות תמיד למעלה, הרי כל טובל שנכנס למקווה מערבל את המים, וכתוצאה מכך גם מקרר אותם, כך שניתן לומר שזה כמעט קרוב לפס"ר (שעפ"י המבואר בדברי המהרש"א שבת קכ: בדעת התוס' שם ד"ה פותח ונועל דינו כפס"ר; והו"ד בביאה"ל סי' רעז ס"א, ד"ה שמא יכבנו) שאם גוף החימום אינו בפעולה באותו זמן הוא יקדים את פעולתו בעקבות כך. באשר לחשש בישול המים כתוצאה מכך אין כל מקום לחוש כלל, הן מחמת שמי המקווה אינם מגיעים בד"כ לחום שיש לחוש שהיס"ב, ובפרט לאור האמור להלן בסעיף 3, והן מחמת שמדובר במים שבתוך המקווה שכבר התחממו ולא נצטננו לגמרי. אך החשש הגדול הוא בשל ההשפעה על עצם הקדמת הפעלת גוף החימום הלוהט, שאנו מתייחסים לכך (לחומרא בוודאי) כחשש מלאכת מבעיר דאורייתא, ועפ"י דעת הרמב"ם (פי"ב מהל' שבת סוה"א) שהובאה בדברי המג"א (סי' שיח סק"י), אלא שחשש זה הוא בגדר ספק פס"ר לשעבר, שכן יתכן שגוף החימום פועל באתה שעה, וההשפעה כתוצאה מערבול המים על התרמוסטט היא רק למנוע ממנו לנתק את גוף החימום מוקדם יותר וכתוצאה מכך ימשיך לפעול מעצמו, שזו השפעה מותרת שאין בה איסור, וממילא הדבר תלוי אם מקילים בספק פס"ר לשעבר בחשש דאורייתא, שדנו בזה כידוע גדולי הפוסקים (ראה: שו"ע הרב סי' רעז, בקו"א סק"א; גליון הגרעק"א לשו"ע יו"ד סי' פז, ע"ד הרמ"א שם ס"ו; מ"ב סי' שטז סוס"ק טז, וביאה"ל שם ס"ג, ד"ה ולכן). כאמור, עיקר החשש הוא בזמן שהטובלים מועטים, כאשר המקווה עומדת כמעט ללא תנועה מצד אחד, ומצד שני כל אדם בודד שנכנס מערבל את המים ועלול בהחלט להשפיע על הקדמת הפעלת גוף החימום, בעוד שבשעות בהן רבים הטובלים במקווה ביחד ובזה אחר זה, זה נכנס וזה יוצא, והמים מעורבלים כל הזמן, כך שהחום שווה פחות או יותר בכל מפלסי גובה המים, וגם ההשפעה של כל אחד בפני עצמו היא זניחה למדי וכמעט לא קיימת, אין לחוש לזה. לפיכך באותן שעות שיודעים שהטובלים במקווה הם מועטים היה מן הראוי לכתחילה שלא להפעיל את החימום, אך מאחר שבמקרה שכזה יתקררו המים עד מהרה ניתן למצוא את הדרך לסדר בשעות אלו - באמצעות שעון שבת - שהחימום יפעל למשל למשך רבע שעה ויתנתק למשך רבע שעה (או יותר) וחוזר חלילה, באופן שכאשר השעון יפעיל אותו יש להניח שהוא יתחיל לפעול בכל מקרה, ומן הסתם גם ימשיך לפעול במשך כל הזמן הקצוב לו מבלי שהתרמוסטט ינתק אותו, ואילו בזמן שהוא מנותק באמצעות השעון לא תהיה כמובן כל השפעה על הקדמת ההפעלה. מובן מאליו, שהזמנים שצויינו הם לדוגמה בעלמא, וצריך להתאים את הזמנים המדויקים הקצובים מראש בהערכה נכונה, בהתאם לגודל בור הטבילה, מספר הטובלים הצפוי, ועונות השנה ומזג האוויר הסביבתי וכיוצא באלו. ניתן להתאים ולתכנן פתרון נוסף של הפעלות קבועות בזמנים קצובים מראש עם ניתוקים בהתאם למצב התרמוסטט, כך שבכל מקרה הטובלים לא ישפיעו על הפעלת גוף החימום, שיתחיל תמיד לפעול בזמן הקצוב מראש, וכל ההשפעות האפשריות תהיינה אך ורק למנוע מן התרמוסטט לנתק את גוף החימום מוקדם יותר ולאפשר לו ממילא להמשיך לפעול כמידת הצורך. 3. אם מקפידים שחום המקווה בשבת יהיה רק בגדר של מים פושרין, על-מנת שלא להיכנס לכל השאלות ההלכתיות שהזכרנו בקצרה לעיל בסעיף 1 (ועפ"י המבואר בדברי הנוב"י שם, ומש"כ המ"ב סי' שכו סק"ה), אשר לפי המקובל כיום (ראה הדיעות בזה: שש"כ, פי"ד הע' ג; ארחות-שבת ח"ב, פכ"א הע' ט; מ"ב הוצ' 'דרשו' שם, הע' 5) הר"ז מידת חום שנעה בין 36.5 מעלות צל' ל-38 מעלות צל', הרי שחום זה הוא לכל הדיעות למטה מחום שיש לחוש לחומרא שהיס"ב, וממילא אין בו גם כל חשש בישול. גם אם מחממים את מי המקווה בחום גבוה קצת יותר הרי שלפי המקובל אצלנו כל עוד המים אינם מגיעים לחום שלמעלה מ-42 מעלות צל' אין לחוש בהם אפי' לחומרא שהם בכלל חום שהיס"ב. בברכת שבת שלום ומבורך