הטבלת שייקר נינג'ה חדש

שלום וברכה לא ניתן להטביל רק את צידו האחד של הכלי, שבמקרה זה הוא צד סכיני המתכת ולא את צד הפלסטיק של המנוע. אמנם החשש שהמכשיר יתקלקל בטבילה הוא חשש רחוק מאוד, אם כי לא ניתן לשלול אותו לחלוטין. העצה להעניק את המכשיר לגוי במתנה על-מנת לפוטרו מטבילה היא בכל מקרה אינה עצה מושלמת, למרות שעצה של הקנאת הכלי לגוי נזכרת כבר בשו"ע (או"ח, סי' שכג ס"ז; יו"ד, סי' קכ סט"ז) לגבי השימוש בשבת בכלי שאינו טבול. אלא שכבר השבנו לא אחת לשואלים על כך, בעקבות פרסומים שונים על פתרונות ברוח זו, כי רבים מגדולי הפוסקים סוברים שעצה זו מועילה רק לזמן קצר מאוד ולא למשך זמן ארוך, כמבואר בדברי הט"ז בשני המקומות (או"ח שם, סק"ו; יו"ד שם, סקי"ח), אשר נראה מדבריו כי לדעתו היה צריך מעיקר הדין להטביל את הכלי מיד למחרת השבת בברכה, אלא שלמעשה הורה להטבילו ללא ברכה או שיזהר להטבילו יחד עם כלי אחר שחייב בברכה, והוסיף "אבל הטבילה אח"כ הוא חיובא", יעויי"ש בדבריו, והו"ד להלכה בשו"ע הרב (או"ח שם, ס"ח) ובמ"ב (שם, סקל"ה). ואף שיתכן כי יש מן הפוסקים שאולי נחלקו ע"ז (ראה: גיליון הגרעק"א יו"ד, ע"ד הרמ"א ר"ס קכ; דרכ"ת שם, סקי"ב), אבל כפתרון הלכתי לכתחילה לכאורה לא ניתן לסמוך על כך. הדרך היחידה והטובה ביותר היא לפטור את המכשיר מטבילה על-ידי שיהא גמר מלאכתו בידי ישראל. לצורך כך צריך למסור אותו לידי יהודי מקצועי למדי, בעל 'ידיים טובות' שניתן להחשיב את הרכבתו ל'מעשה אומן', גם אם אינו איש מקצוע העוסק בכך בפועל, שהוא יפרק אותו פירוק יסודי, שיבטל מעליו לגמרי תורת כלי, באופן שהכלי לא יהיה ראוי כלל לשימוש ויהיה צריך הרכבה מחודשת של 'מעשה אומן', ויחזור אותו יהודי וירכיב שוב את הכלי, כך שייחשב כ'גמר מלאכתו' על-ידי ישראל, שהוא נפטר מטבילה. בברכה מרובה