מעבר דרך הקרנת אור היוצרת אותיות וצורות שנעלמות ומתגלות שוב בעקבות המעבר

השלום והברכה למעכ"ת הגר"נ שליט"א בתוך עומס הטרדות הבלתי פוסקות לרגע, בשאלות הלכה למעשה דחופות הרודפות זא"ז בכתב ובע"פ, אמרתי "כי אקח מועד אני מישרים אשפוט", למצוא זמן באישון ליל להשיב דברי מישרים לכ"ת שליט"א מפני כבוד התורה. האמת היא כי עד היום לא כתבנו ישירות ממש על נושא זה, אך פרסמנו בשעתו בבטאון 'אספקלריה' לחודש טבת תשפ"ג (המצו"ב, בעמודים 16-17) שאלה ותשובה הלכתית אודות 'מנורת שבת' (שבת לאמפ) המיועדת להקרנת אור על עצמים מיניאטורים כדי להאיר אותם בצורה מרשימה, האם מותר לסגור ולפתוח את התריס של המנורה, תוך התייחסות בדרך-אגב לאפשרות המעבר בין המנורה לעצם שעליו מוקרן האור. ולדעתי ברור כשמש ופשוט כביעתא בכותחא, הן לגבי השאלה שהעלה כ"ת שליט"א והן לגבי השאלה עליה התייחסנו בדרך-אגב בבטאון הנ"ל, דבכה"ג אין כל חשש וסרך איסור לעבור בשבת דרך מקרן אור, מכל סוג שהוא, אשר מקרין אור על מקום או על עצם ואביזר מסויים, אפילו אם זה בצורה שיוצרת דמויות, אותיות, מילים, או כל תבנית אחרת, למרות שבשעת המעבר וחסימת האור נעלמות ו'נמחקות' כביכול הצורות המופיעות, וכן אין כל חשש שבעזיבתו את המקום חוזרות שוב הצורות הללו להאיר שוב, ואין בזה כל דררא ואפילו צל צילו של כתיבה או של מחיקה. שכן בפועל אין כאן שום דבר שנכתב או שנמחק, ואין כאן אלא חסימה של האור שיוצר צורה מסויימת או הסרת החסימה. הא למה זה דומה, למי שהולך ברחוב בליל שבת, ומכח הלבנה המאירה או פנס רחוב נוצרת צללית של דמותו על הקרקע, ובהמשך הליכתו עוברת הצללית ממקום אחד למשנהו, לפי קצב התקדמותו, ובמשך הזמן היא גם משתנה או נעלמת (שלכשת"ל אפשר דאדרבה בכה"ג חמיר טפי, שכל עצם הצורה נוצרת, משתנה ונעלמת, כתוצאה ממעשה האדם הליכתו ותנועותיו, ולא רק בעקבות חסימת האור או גילויו), שבוודאי לא עלה מעולם על דעת איש לחוש בכך לכתיבה או למחיקה. לא כך הדבר בכתיבה על צג של מחשב או מחיקה מעליו, אשר מעבר לעצם ה'כתיבה' או ה'מחיקה', שנעשית אכן באמצעות תאורת אלקטרונים, ובזה גופא יש לדון בהבדלים דקים שבין צורת כתיבה ומחיקה זו לבין הנדו"ד, ומלבד מה שכיום משתמשים בקוראי ספרים אלקטרוניים או בטאבלטים בטכנולוגיה חדישה של תצוגה אלקטרופורטית ('דיו אלקטרוני'), שהיא דומה יותר לכתיבה בדיו על-גבי נייר, ללא כל תאורה אחורית, הרי שבכל לחיצה על מקלדת המחשב או על ה'עכבר', הן לכתיבה והן למחיקה, מתבצעת פעולה חשמלית של ממש, בנוסף על אגירת הנתונים בזכרון הפנימי של המחשב בדרך כזו או אחרת, לזמן קצר או ארוך, ואין שום מקום להתיר זאת בשבת ח"ו. גם באשר למעבר דרך מצלמות אבטחה, הרי מלבד שאלת השתקפות הדמות על גבי המסך, שדומה לכאורה ביסודה לנדו"ד, ישנן בזה שאלות הלכתיות נוספות, הכרוכות בהפעלות חשמליות, במידה והמצלמה פועלת באמצעות חיישן תנועה, ושל שינויי מתחים חשמליים, יחד עם שאלת האגירה בזכרון הפנימי, אשר לגבי שאלות אלה נאמרו ונכתבו כמה סברות לקולא, חלקן יש להן על מה שיסמוכו וחלקן לא כ"כ, הכל בהתאם וביחס לצורת פעילות המצלמות והצורך של האדם בפעילותן. משא"כ בשאלה העומדת בפנינו, שאין בפעולת האדם העובר שם כל פעולה חשמלית שהיא, לא מיניה ולא מקצתיה, ואין זו אלא חסימה של הקרנת האור או הסרת החסימה, והר"ז כאמור כמעבר והליכה תחת אור הלבנה או אור של פנס רחוב בשבת ותו לא. את ההגדרה הנכונה והקולעת לכך כבר נתן אאמו"ר הגאון זצ"ל בתשובתו (שו"ת 'מעשה-חושב' ח"ח, סי' א) בדבר מעבר דרך מצלמות אבטחה בשבת, כאשר הוא עוסק בשאלת ה'כתיבה' של דמות האדם ותמונתו המוקרנות ע"ג המסך עקב מעברו במקום, מעבר לכל השאלות האחרות הקיימות בנידון זה, כפי שהזכרנו לעיל, אשר ביחס לשאלה זו כשלעצמה הוא נוטה בפשיטות שאין זה אלא כהתייצבותו של אדם מול מראה, ואין בזה אפי' משום כתב שאינו מתקיים שאסור מדרבנן, שכן כתיבה משמעותה שנוצר משהו כתוב או רשום שמחזיק מעמד מחמת עצמו כמות שהוא, אם לזמן ממושך ואם לזמן מה קצר, שככל שהוא בגדר 'מתקיים' ומחזיק מעמד לזמן ממושך יש בו איסור תורה, ואילו אם אינו מחזיק מעמד רק לזמן קצר חשיב כ'אינו מתקיים' ואסור מדרבנן, אבל כל דבר שנראה ככתיבה או כרישום וכיו"ב מחמת שיש דבר אחר שגורם לו להשתקף בכל דרך שהיא, וכל קיומו הוא רק מחמת אותו גורם אחר (אשר בנידון שעליו אנו דנים היינו הקרנת האור), שלכשיסתלק משם יתבטלו הכתיבה או הרישום של כל הצורות האחרות מיד מאליהן, אין ע"ז כל סרך של שם כתיבה כלל. וארשה לעצמי, לרוב חשיבות הדברים, להעתיק ולצטט שני קטעים מדבריו, ככתבם וכלשונם: "אמנם באמת נראה מסברא שאין בזה משום כתיבה כלל, ואין זה אלא כאדם המתייצב בשבת כנגד המראה ודמותו משתקפת שם, דפשיטא וא"צ לפנים שאין דינו ככותב בשבת, ואע"פ שהדברים אינם צריכים ראיה מ"מ מפורש כן בשו"ע (או"ח, סי' שב סי"ג) שמותר להסתכל בשבת במראה שאינה של מתכת דליכא למיחש בה שמא ישיר נימין המדולדלין, והיינו משום שאינו מייצר ומחדש כלום ע"י עמידתו והתייצבותו כנגד המראה, ורק ע"י החזרת האור משתקפת שם דמותו. ואע"פ שבנדו"ד [- במצלמות אבטחה] אין דמותו מוקרנת ישירות על המסך כמו במראה, אלא שהאור נהפך לזרם, ואח"כ נהפך הזרם שוב לאור, וכתוצאה מכך מוקרנת התמונה על המסך, אבל מ"מ נראה שאין סברא לחלק ביניהם לענין זה, דלגבי התוצאה המתקבלת הר"ז כהשתקפות במראה, שאין בה מציאות של כתיבה העומדת בפני עצמה, וכל מה שנראה הוא רק מכח עמידת האדם במקום והימצאותו שם, ובו ברגע שיסתלק משם תעלם גם התמונה". "והר"ז כמש"כ הרמ"א (שם, סי' שמ ס"ד) שמותר לרשום באויר כמין אותיות, ועיי"ש בט"ז (סק"ג) דה"ה אם רושם על דף נגוב צורת אותיות שרי, דגם בזה אין רישומו ניכר, שהגדר בזה שכל פעולת כתיבה או רישום שממשיכה לעמוד ולהתקיים מחמת עצמה גם לאחר סיום המעשה דינה ככתב, ואם היא מתקיימת לזמן ממושך אסורה מה"ת, ואם היא עומדת להימחק ולהתבטל לאחר זמן הר"ז ככתב שאינו מתקיים שאסור מדרבנן, אבל כל פעולה שאין רישומה ניכר כלל לאחר סיום המעשה כגון רישום אותיות באויר או ע"ג דף נגוב אינה בכלל כתיבה כלל. וממילא ה"ה נמי שהתייצבות כנגד המראה או מעבר דרך מצלמות המקרינות תמונות ע"ג מסך אין דינן ככתיבה, שהרי אין רישום הכתיבה ניכר אלא אך ורק בעת הימצאותו של האדם שם ולא מעבר לכך". אשר לפי"ז בנידון השאלה שהעליתם פשיטא טפי מאשר במצלמות אבטחה שאין בזה כל סרך של כתיבה, והר"ז כהתייצבות כנגד המראה שהזכיר בדבריו, או כהשתקפות צללית בהליכה לאור הלבנה או תחת פנס רחוב, וכל כיו"ב, וממילא אין כל חשש שהוא לא של 'מחיקה' כאשר חוסמים את האור ולא של 'כתיבה' כאשר מגלים אותו שוב, ואין כל מקום וצורך להחמיר בזה כלל. בידידות רבה וביקרא דאורייתא הרב אברהם משה הלפרין ראש המכון